ייצור עודף חלב

בעיה של עודף חלב היא בעיה פחות מתוקשרת מאחותה – בעיית חוסר החלב.

סימנים שהאם והתינוק עשויים לחוות כשקיימת בעיה של עודף חלב.

האם עשויה להרגיש:

תחושה חזקה או אפילו כואבת בזמן זרימת החלב

התזה לעיתים של חלב משד אחד או משניהם

נזילה אינטנסיבית

שחרור חלב יותר מפעם אחת במהלך הנקה בודדת

דלקות חוזרות בשד

התינוק עשוי להיות:

חסר מנוחה

מתן צואה תכופה, פעמים רבות בצבע ירוק, רירית

שיהוקים, השתנקויות והחנקויות בזמן היניקה

ללא יניקות נינוחות ורגועות

חוסר נוחות ברור בזמן ההנקה לעיתים עד כדי שביתת הנקה

אפשרות לגמילה עצמית מוקדמת לפעמים סמוך לגיל שנה, לעיתים אפילו קודם

מרגע שאת בטוחה שיש לך אובר בחלב יש מספר פתרונות:

1. להניק בשכיבה. פיתרון שלא קל ליישם כשיוצאים מהבית, בכל זאת מצאתי את עצמי נשכבת בכל מיני מקומות משונים...
2. להניק כשאת "נוזלת" קלות מהכסא ואת התינוק את מחזיקה כשבטנו צמודה לשלך והוא מאונך, כלומר לא שוכב אלא לאורך גופך. בצורה זו השדיים אינן מוטים כלפי מטה וזרימת החלב איטית יותר בעת שיחרור החלב. התנוחה הזו מאוד לא נוחה לגב.
3. לישתות הרבה תה עם נענע שאמורה לייבש.
4. להמנע מתזונה עשירה בשומן ולהתמקד בירקות ופירות.
5. להמנע כמובן מכל סוגי המאכלים והמשקאות שאמורים לעודד יצור חלב כמו שומר, בירה שחורה וכו'.
6. החשוב ביותר: כשמניקים נהוג לתת לתינוק לגמור ציץ אחד ואז להעביר אותו לשני. כשמתחילים להניק בפעם הבאה מניקים מהציץ שממנו הנקנו פעם אחרונה. במקרה הזה המצב שונה. ניתן להניק חצי יום מצד אחד וחצי יום מצד שני. כך ייצור החלב מצטמצם בכל צד.

התגובה אצלי היתה מהירה ותוך שבוע-שבועיים הרגשתי שיפור ניכר ואחרי חודש יכולתי לחזור להניק בישיבה רגילה - דבר שגרם לי להתרגשות גדולה.

גם אנחנו סבלנו מעודף חלב.

הפתרונות היו:

א. יועצת הנקה הראתה לי באיזה זווית להחזיק את ראש התינוק כדי שתהיה לו יותר שליטה על כמות החלב שהוא יונק. הזווית היא שחוד הפטמה מכוון יותר למעלה, כלומר יותר לכיוון הקודקוד או האף מאשר לכיוון העורף, אם מדמיינים שמהפטמה ממשיך קו.

ב. במקרים של גודש רב, הייתי שואבת מעט חלב לפני ההנקה כדי שהתינוק יקבל שד קצת פחות מלא. יועצת ההנקה צעקה עלי שככה זה לא ייפתר, כי ככל שאני שואבת יותר יהיה יותר חלב, אבל בכל זאת הרגשתי נכון לעשות את זה כי ככה גם אני וגם התינוק חווינו יניקה "נורמלית" מדי פעם וזה חיזק אותנו באופן כללי. כל פעם הייתי שואבת קצת פחות וככה זה הסתדר

א יודעת אם מקור הבעיה הוא פשוט בפיזיולוגיה שלי או בעובדה שהופרדנו לשבוע (מגיל שבוע עד לגיל שבועיים) כי אני הייתי מאושפזת והתעקשתי על שאיבה ומתן חלב אם. חזרתי הביתה עם עודפי חלב היסטריים. בבית החולים הילדה ירדה כמעט 11% ממשקל הלידה, ויועצת ההנקה המקומית (בלי לנקוב בשמות) נזפה בנו שלא נתנו לה תמ"ל והסבירה שאני לא מייצרת מספיק חלב ושלחה אותי לשאוב. אז נכנסתי להיסטריה קלה. לא הכרתי בכלל את הבעיה ההפוכה ולא מן הנמנע שתרמתי להחמרתהּ.

היינו כבר אצל שני מטפלים בקרניו סקרל. היינו כבר אצל כמה יועצות הנקה (נפלאות!) תנוחת מעבר לא עוזרת, הקפדה על תפיסה כשהילדה מאשרת ולא נחנקת עוזרת טיפה, אז משתדלים מאד מאד בעניין הזה. שמתי לב שדווקא במנשא מצד ימין (הצד שמוציא בין חמישים לשמונים CC בפחות מחמש דקות ) כשהיא בתנוחה זקופה יחסית פחות כואב לי. ניסיתי להאכיל אותה כשהיא שוכבת עליי ואני על הגב. זה יותר קל לה, אבל לא פחות כואב לי.

ועכשיו לשאלת מליון הדולר: מה עושים?!

מה עזר לי:

1. לא לשאוב ב כ ל ל.
2. להפסיק את הארוחה כשהוא הראה סימני שובע והתחיל עם יניקה "עצבנית". (אחרי 5-10 דקות).
3. בהתחלה- אני מדברת על גיל שבועיים עד חודשיים בערך- לרווח הנקות (שעתיים בין כל הנקה). תוך כמה ימים הוא התחיל להקפיד על המרווחים האלה בעצמו (סרב לציצי אם הוצע לו לפני הזמן).
4. לתת בכל ארוחה צד אחד, ובארוחה הבאה את אותו צד. כלומר להחליף צד רק כל שתי ארוחות ולפעמים גם שלוש (כשהפסקתי להקפיד על מרווחים והוא היה יונק גם אחרי שעה).
5. לתת מוצץ. כן, הדבר הלא טבעי הזה מהפלסטיק.

עכשיו אני נזכרת שהשיפור הגדול אצלנו הגיע אחרי שהתחלתי דווקא להגביל את זמן הארוחה. אולי תנסי לנתק אותה אחרי פרק זמן מסוים, ולקחת לטיול במנשא בחוץ או משהו? הלא לא סביר שהיא באמת זקוקה ליותר חלב. גם ככה יש לך יותר מדי. מצד שני, ברור שאם היא בוכה ונרגעת רק על הציצי אין מה להתווכח אתה.

מה שעוזר לנו:

• להניק מצד אחד למשך שעתיים-שלוש. לפעמים זה אומר להחליף צד כל ארוחה (בלילה כשהוא מתעורר רק כל שעתיים-שלוש) ולפעמים כל שתי ארוחות.
• להניח לילד לשלוט בהתחברות לשד! כל המאמרים שקראתי אמרו להקפיד על תפיסה "נכונה", עם הפטמה עמוק בפה. כך עשינו, והילד המשיך להיחנק ולהתרגז ולצעוק על הציצי. ואז, למזלינו מצאתי מאמר אחד שאמר שהתפיסה ה"תקנית" היא לאו-דווקא הצורה המתאימה לילד כשהוא מנסה לא להחנק, ושאפשר לתת לו לשלוט בתפיסה, להרשות לו לתפוס "רדוד" עם פחות ציצי בפה, ובכלל לתת לו לנסות דברים שונים ביניקה, כל עוד זה לא כואב בפטמות. למשל, שזה בסדר שהוא יינק עם הראש מסובב, לא בקו ישר עם הגוף. שככה הוא יכול להגן לעצמו על קנה הנשימה מהחלב הגועש.

המאמר הזה הוריד לי אסימון וממש עזר לנו! במקום להתעקש איתו על התפיסה, הנחתי לו להתקרב לשד בקצב שלו. בד"כ זה אומר שהוא מתקרב לאט, מרחרח, מלקק קצת, תופס לרגע ועוזב, ואז תופס שוב ויונק לאט, עד שמגיע החלב. וכשמגיע החלב הוא כבר מוכן לכך ומסתדר הרבה יותר טוב עם הזרם החזק. הנה המאמר, באנגלית (גם על זרם איטי, ובכלל הרבה מידע טוב על ניהול הנקה)

• אם ממש לא הולך לו והוא מתעצבן, אני מפסיקה לנסות, מסיחה את דעתו או מעבירה אותו להרגע קצת אצל אבא. אחרי כמה זמן מנסים שוב, כשהוא רגוע.
• גיליתי שכשהוא רגוע, הוא זוכר יותר טוב איך להתמודד עם הזרם! כשהוא עצבני, הוא לא זוכר מה עבד בפעם הקודמת ולוקח לו יותר זמן להסתדר, או שהוא מתעצבן ואז חוזרים לסעיף הקודם. בהדרגה הוא זוכר יותר טוב, ומתעצבן פחות, וההנקה הולכת לנו יותר טוב.
• להיניק בשכיבה אכן עוזר, בעיקר כי נוח לו יותר לסובב את הראש ולשלוט בעצמו בתפיסה, בזווית, בעומק הכנסת הפטמה וכו'. זה גם עוזר לי להרגע, כי הגוף שלי לא צריך להיות מתוח ולהחזיק אותו - המיטה מחזיקה... אבל יותר קשה להרים ככה לגרעפסים או להרגיע אותו כשהוא ממש מתעצבן. אז אנחנו ממשיכים לנסות גם בישיבה.
• לדבר עם מישהי שמבינה בהנקה (לאו דווקא יועצת) ושגישתה להורות דומה לשלי. ממש עוזר לי לשמוע אותה אומרת "אין לי פתרונות קסם בשבילך, אבל תמשיכו לנסות ובסוף זה יסתדר! הגוף שלך חכם, התינוק שלך חכם, ויש לך אינטואיציה אימהית חזקה. עוד מעט תראי שזה יסתדר."

אז אנחנו עוד לומדים... ויש פעמים שההנקה כ"כ מתסכלת, ששנינו בוכים... ויש פעמים שהוא כ"כ מתעצבן וצועק לי על הציצי, שאני קצת נעלבת ממנו, ואומרת לו "אני לא מנסה לחנוק אותך!" ומעבירה אותו לאבא שלו בתסכול. אבל יותר ויותר יש הנקות מוצלחות, ויותר פעמים שהוא מסתדר מצוין עם זרם חזק, ומעל לכל יש את החיוך הזה, רגוע ושבע בבוקר לפני שקמים מהמיטה, שממיס לי את הלב ומזכיר לי למה חשוב לי להניק את בני